חנה ויסברג גולד

וידויה של מכונת קריאה / ויסלבה שימבורסקה

​

אֲנִי, שֶׁמִסְפָּרִי שָׁלוֹש וְעוֹד אַרְבַּע חֶלְקֵי שֶׁבַע,
נוֹדַעַת כְּבַעֲלַת יֶדַע בַּלְשָׁנִי מַקִּיף.
כְּבָר עָלָה בְּיָדִי לְזַהוֹת אַלְפֵי לְשׁוֹנוֹת
אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם שֶׁעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם
הִשְׁתַמְשׁוּ בָּהֶם בְּדִבְרֵי יְמֵיהֶם.

​

כָּל מַה שֶׁהֶעֱלוּ עַל הַכְּתָב בְּסִימָנֵיהֶם,
גַם אִם הוּא נִמְעָךְ וְנִכְתָּשׁ בִּשְׁכָבוֹת שֶׁל אֲסוֹנוֹת,
אֲנִי מַעֲלָה וּמְשַׁחְזֶרֶת בְּצוּרָתוֹ הַמְּקוֹרִית.

​

אֵין זוֹ הִתְרַבְרְבוּת —
אֲנִי קוֹרֵאת אֲפִילוּ לַבָּה
וּמְעַלְעֶלֶת בָּאֵפֶר.

​

אֲנִי מְבָאֶרֶת עַל גַּבֵּי מָסָךְ
כָּל דָּבָר שֶׁשְׁמו מוּזְכָּר,
אֵימָתַי נוֹצָר,
מִמָּה וּלְשֵׁם מַה.

​

אַך בְּיָֹזְמָתִי בִּלְבַד
אֲנִי קוֹרֵאת בְּעִיוּן קְצָת מִכְתָּבִים
וּמְתַקֶנֶת אֶת שְׁגִיאוֹת הַכְּתִיב שֶׁנָפְלוּ בָּהֶם.

​

אֲנִי מוֹדָה — מִלִים מְסוּיָמוֹת
גוֹרְמוֹת לִי קוֹשִׁי.
לְדוּגְמָה, אֶת הַמַּצָבִים הַקֲּרוּיִים "רְגָשׁוֹת"
אֵין לְאֵל יָדִי, עַד כֹּה, לְהַסְבִּיר בִּמְדוּיָק.

​

הוּא הַדִּין עִם "נֶפֶש", בִּטוּי מְשׁוּנֶה.
לְפִי שָׁעָה קָבַעְתִי כִּי זָה מִן עֲרָפֶל
שֶׁמַחֲזִיק, כִּבְיָכוֹל, מַעֲמָד יוֹתֵר מִיְצוּרִים
בְּנֵי תְּמוּתָה.

​

אֲבָל הַצָּרָה שֶׁאֵין לִי גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה הִיא עִם הַמִּלָּה "יֶשְׁנִי".
זֶה נִרְאֶה כִּפְעִילוּת יוֹם־יוֹמִית
שְׁכִיחָה, אֲבָל לֹא בְּצַוְתָּא,
בִּזְמַן הוֹוֶה קָדוּם,
עַל דֶּרֶךְ הַפּוֹעַל שֶׁלֹּא נִשְׁלָם,
הַגַּם שֶׁהוּא נִשְׁלָם, כַּיָדוּעַ, מִזְּמָן.

​

אַךְ כְּלוּם דַּי בָּזֶה לְשַׁמֵּשׁ כְּהַגְדָרָה?
הַחִיבּוּרִים שֶׁלִּי נוֹהֲמִים וְהַבְּרָגִים חוֹרְקִים.
הַכַּפְתּוֹר שֶׁלִּי אֶל הַמֶּרְכָּזִיָּה מַעֲלֶה עָשָׁן
בִּמְקוֹם לְהָאִיר.

​

אֲבַקֵּשׁ כְּפִי הַנִּרְאֶה עֶזְרַת אֲנָשִׁים אַחִים
שֶׁל הֶחָבֵר שֶׁלִי, חֲצִי מִשְׁתֵי חֲמִישִׁיוֹת שֶׁל אֶפֶס.
הוּא אָמְנָם מְטֹֹרָף יָדוּעַ,
אֲבָל יֵשׁ לוֹ רַעֲיוֹנוֹת.